על טראומות:

היא סיפרה שאח שלה נהרג בצבא כשהיא היתה ילדה.

היא דיברה על הטראומה, על הבית שהפך להיות  עצוב, על אמא שהסתגרה ואבא שניסה להחזיק את כולם, על תחושות של פחד מהיום, פחד מהעתיד,  בדידות, קושי תפקודי ועוד.

כשדיברנו על העתיד היא אמרה שהיא חיה בהשרדות יומיומית, פחד לתכנון, פחד לחלום, פחד ממה יקרה ברגע הקרוב.

רובנו חווינו טראומות בחיים, יש שזוכרים ויש שמדחיקים. 

אחד המקומות המייצגים פחד בכפות הרגליים הוא הסימן המצויין בתמונת כף הרגל (הכרית מעל מייצגת את אזור הלב, החריץ מתחת מייצג מעין חומה/הגנה ללב).

טראומות לא מטופלות משאירות בנו רגשות של פחדים, כעסים שיכולים להפוך לטינה - והפגיעה מהטראומה רק הולכת וגדלה.

בפוסטים קודמים רבים אני כותבת שכל דבר מאתגר  קורא לנו לעשות עבודת נפש, הטראומה קוראת לנו להתבונן יותר לעומק אל תוך עצמנו, לטפל בעצמנו,  לנקות מתוכנו  ישן, תוך כדי רגישות אל הילד/ה הפנימי/ת שלנו, ולהטמיע חדש, אוהב ושמח.

בתהליך העבודה עם המטופלת 

קודם כל הרצון לשנות כבר התחיל את הריפוי. 

• בשלב הניקוי, היא כתבה (לדבריה "בצרחות")  על דף את כל מה שחוותה, את כל מה שראתה והרגישה. היא סיפרה שהיא מדברת בעיקר על הפחד ובכתיבה עלו בעיקר כעסים עמוקים. 

  במשך כמה ימים כתבה עוד ועוד ובסוף הכתיבה שרפה את הדפים (אפשר גם לקרוע קטן קטן). תהליך שמשחרר את הנפש.

• דיברנו על על החזרת הכוחות שלה בעצמה.

  על לקיחת אחריות,

  על האומץ להציף ולפגוש שוב את הרגשות והמקרה, 

  על המחשבות שניתנות לשינוי.

  ועל שיש מה לעשות.

• בחרנו יחד מנטרה שאותה היא אמרה מול המראה כמה שיותר:

  "אני מאמינה בכוח שלי לשנות, אני ראויה לשלווה פנימית וברגע זה מקבלת אותה."

• החלק המאתגר יותר בתהליך היה הסליחה, במיוחד כשיש אדם פוגע באירוע.  בהתחלה, היא אמרה שהיא לא מסוגלת לסלוח.  דיברנו  שכוונת הסליחה הוא לשחרר אותנו מהכאב והסבל. סלחו לעצמכם, לנשמה  שהייתם צריכים לחוות את הסבל.

  לבסוף היא כתבה מכתב סליחה  לנשמה שלה, על כל מה שחוותה - חלק עוצמתי בניקוי.

• אחרי הסליחה הגענו לאהבה העצמית. כל אתגר בחיינו הוא מקום שחסרה בו אהבה וקורא לנו להתמלא בעוד ממנה.

  שאלתי אותה מה היא אהבה לעשות בילדות: ציור, כתיבה, ריקוד,נגינה, סרטים, ספרים, ים... 

  היא כתבה רשימה של דברים והמשימה שלה היתה לתחיל להכניס אותם ליום יום שלה. אהבה ושמחה מביאות את הזרימה.

• כל מה שאנחנו נאחזים בו הולך וגדל, כשנתרכז באהבה עצמית ובחיובי הם יילכו ויגדלו. 

• שאלתי אותה איך היא קמה בבקרים. היא אמרה שלא רוצה לקום, קמה בכבדות...

  הבוקר שלנו משפיע על שאר היום. אחת הדרכים להתחיל יום שמח יותר הוא בלהודות על היש, כל בוקר רשמו לפחות 5 דברים טובים שיש לכם היום בחייכם.

  עמדו מול המראה ואמרו: אני מתקדמ/ת אל היום השמח שלי.

• ברפלקסולוגיה, אפשר לעסות בעדינות את החריץ בכפות הרגליים (המסומן תמונה), עם שמן לבנדר (מרפה ומרגיע).

  תהליך הריפוי  שונה אצל כל אדם. נדרשת סבלנות, התמדה ואם יש צורך,  גם פניה לעזרה מקצועית.

 יום רגוע ושמח לכולכם❤️❤️