״הילד הכי קטן בכיתה": זיכרון מיונתן גפן

כששמעתי אתמול על מותו של יונתן גפן החלטתי לכתוב על זיכרון שעלה לי.

אחד השירים שהוא כתב וליווה אותי בילדות הוא : "הייתי הילד הכי קטן בכיתה".

מכיתה א' הייתי הילדה הנמוכה ביותר בכיתה, ככל שעליתי בכיתות הפער בין הילדים האחרים לביני הלך וגדל.

הגעתי לכיתה ט' (גיל 14) בגובה  1.34 מטר.

שמעתי אמירות והתהגויות מהסביבה:

תרימי את מה שנפל את הכי קרובה לרצפה.

ביום הראשון של כיתה ד',  המורה ניגשה אליי ואמרה שכיתות א' נמצאות ברחבה אחרת.

בתמונה של סוף שנה ביסודי,  העמידו אותי על ארגז בסוף השורה, ליד המורה, בדיוק כמו בשיר.

 ביום הראשון ביום הראשון שנכנסתי לתיכון נער בכיתה יב' ראה  שאני עם תלבושת בית ספר ואמר: ממש עולם הולך ונעלם...

עם השנים האמירות הפכו לבדיחות 🙂 .

היום אני מבינה שגם לגובה יש תודעה רגשית שאומרת שילד נמוך לא רוצה לגדול, לא רוצה להגיע לעולם מבוגרים הכבד והמאתגר בעיניו.

השירים והכתיבה של יונתן גפן הם תרומה גדולה לעולם.

לי אישית השיר  תרם ,חיזק ונתן הרבה כוחות ותקווה.

תודה גדולה! ❤️❤️